אינטרנט, נגישות, תקנים ושימושיות

קבר שמעון הצדיק – סיפור עצוב על סוס אהוב

סיפור כזה עוד לא שמעתם! הסיפור אמנם לא קשור כ"כ לנושאי האתר המוצהרים, מלבד הכוונה שכבוד הרב גוגל יבקר כאן בקרוב ובעקבותיו עשרות מאמינים… ולכן ראוי שיסופר.
ביום רביעי שעבר (18.07.2007 ג’ באב, תשס"ז) פורסמה ידיעה מוזרה ביותר בעיתון "קול העיר – בני ברק" הנושאת את הכותרת:

הקבר של "שמעון הצדיק" בגליל התגלה כקברו של… סוס

לחצו לפתיחת הכתבה המלאה בחלון חדש

עוד בפוסט זה:

• קצת רקע לסיפור ולקשר שלי אליו
• סיפור מותו וקבורתו של הסוס שמעון
• עליה לקיברו של ה"צדיק"
• מוסר השכל
• איך להגיע
• עוד גילוי קטן לסיום
• תמונות מהמקום
• הערות ופירוט לגבי קברים נוספים
• מפת קברי צדיקים בעמק הירדן

הכתבה רצה עכשיו במייל בין חובשי כיפות מכל הסוגים. חלקם מביעים תרעומת על העניין ולעומת זאת חלק אחר מוצא בו עניין משעשע שמזכיר סיפור חסידי נושן ומצחיק ("קבר הצדיק")

קצת רקע לסיפור ולקשר שלי אליו

בשנים 2000-2003 בהיותי סטודנט במכללת כנרת, עבדתי כ"עגלון" – מדריך טיולים באתר תיירות בשם "מרכבות הירדן" הממוקם במשעולים בין דגניה לכנרת שבעמק הירדן. אורי שרת, בעל המקום (ובנו של נבות שרת ונכדו של יהודה שרת המלחין – אחיו של משה שרת רוה"מ השני), סיפר תמיד למטייליו ולעובדיו בשבחו של סוסו האהוב "שמעון" שמצא את מותו בטרם עת בשנת 1999, על פי סיפוריו – שמעון היה סוס חרוץ ואצילי עם חיוך אמיתי ותמידי, סוס שגרם לכל מי שיצא עימו לטיול במרכבה להתאהב בו באופן מיידי ולהנות משקשוק המרכבה והליכתו הנוחה. בקיצור, סוס עם אופי.

סיפור מותו וקבורתו של הסוס שמעון

יום אחד עבר ליד הסוס אופנוען קצוץ אגזוז וחסר התחשבות, הרעש הבהיל את  שמעון שהיה רתום למרכבה (למרבה המזל לא היו עליה מטיילים) והוא נכנס ללחץ והחל להשתולל ולרוץ במהירות שלא התאימה לקצב בו יכולה לעמוד המרכבה. שמעון שבר את ייצול המרכבה וכתוצאה מכך גם את רגליו, נפצע קשות בבטנו ובחזהו מברזלי הייצול, איבד המון דם ולבסוף נפח את נשמתו תחת עץ אקליפטוס ענק ובודד על שפת נחל יבניאל במקום פסטורלי הצופה להרי הגולן והגלעד (המקום בו כתבה רחל את שירה "כנרת").
בשנת 2002, ביום השנה למותו של שמעון, החליטו חבריו של אורי לעשות לו מחווה לזכרו של סוס האהוב, שמעון, והכינו במפעל המצבות של קיבוץ דגניה מצבה לזכרו של שמעון הסוס. על המצבה כתבו: "קבר שמעון הצדיק. מסירותו בעבודה הובילה אותנו בדרך." כאשר פירוש הדברים הוא ששמעון כונה "צדיק" בגלל אופיו החביב ועל כך שגרם להנאה רבה לכל המטיילים עימו, וחריצותו בעבודה יצרה סטנדרטים לשאר הסוסים ב"מרכבות הירדן" ובעמק הירדן בכלל ו"הובילה אותנו בדרך".

לעירוני המתבונן מהצד נראה העניין הזוי לחלוטין, אך בקיבוצי עמק הירדן – מתן שם של אדם לבעל חיים אהוב והבאתו לקבורה אמיתית הם דבר מקובל לחלוטין. פרנסתם וחייהם של חקלאי עמק הירדן היו תלויים עוד מראשית ההתיישבות בבהמות וחיות מסוג כזה או אחר, אם זו פירדה ("קבר בובה" ^*פירוט) שחרשה בחריצות את השדות, כלב ("קבר רוקי") ששמר בנאמנות על בעליו מפני פורעים ומזיקים, או סוס ששירת את בעליו באדיקות ("קבר שמעון הצדיק"). כל אלו קיבלו יחס אנושי מבעליהם בחייהם וכך גם במותם.

עליה לקיברו של ה"צדיק"

הבעיה המתוארת בכתבה החלה כאשר הגיעו למקום מטיילים דתיים ושומרי מסורת שראו את מצבת קברו של שמעון והתבלבלו, שמעון הוא שם תנכ"י (אחד מ- 12 בני יעקב / ישראל / השבטים) ועם תוספת התואר "צדיק", נוצרת הילה של "קדושה" באופן אוטומטי מסביב למצבה. בכמה טיולים שהובלתי הייתי עד להתפלפלות והתפתחות דיון מעמיק בקשר לזהותו של שמעון הצדיק, סברות שונות ומשונות עלו כאשר כל אחד סותר את חבירו, האם זהו שמעון בנו של יעקב, שמעון מתקופת המשנה או לחילופין – שמעון מתקופת הגמרא.
כמו שמתואר בכתבה, גם אני הייתי עוצר בעד המטיילים רגע לפני פתיחת ספרי התהילים מלהתפלל על קברו של סוס… בעיקר בגלל שהם היו לקוחות שלנו….
אני בטוח שכמה מטיילים שהגיעו למקום באופן עצמאי והשתטחו על קברו של הסוס לא יודעים עד עצם היום הזה את זהות הנקבר. זה לא נעים מצד אחד, אבל מצד שני זה גם לא חכם להאמין אמונה עיוורת שכל אבן עם חתיכת שיש ראויה לסגידה…

מוסר השכל

לאלו מבין הדתיים שאותם הסיפור הזה הצחיק, אני אומר – כל הכבוד על הפתיחות, הפיקחות וחוש ההומור, אך דאגו ליידע את חבריכם בדבר זהותו של שמעון הצדיק, שלא יהיו תקלות ולא יגידו "לא ידענו".
לאלו המתרגזים מהסיפור, אני מזכיר ששנו חזלינ"ו:  "סוף מעשה במחשבה תחילה", הקבר הזה הוא לא הקבר היחיד שאינו טומן תחתיו את עצמותיו של צדיק או צדקת כזה או אחרת, קחו לדוגמא את קבר רחל (אשת רבי עקיבא ^**פירוט) בטבריה, אליו נוהרים עשרות אלפי מאמינים בשנה כאשר ברור וידוע כי זהו רק ציון קבר וקברה האמיתי נמצא במעלה טבריה במקום קשה לגישה, ולכן הקימו את ציון הקבר ליד בית הקברות העתיק בכניסה הדרומית לטבריה וישנן עוד סברות על קברי צדיקים אחרים, כי תחתם קבורים לא אחרים מאשר שייחים מוסלמים. לפני שאתם משתטחים על קברי סוסים, בידקו  וחיקרו עצמותיו של מי נטמנו תחת המצבה והאם יש בהם תועלת.
אבל יותר מכל ייטיב לתאר את המצב הסיפור החסידי שהזכרתי קודם – "קבר הצדיק".

איך להגיע

לאילו ולאילו, וגם לכל שאר הקוראים החילוניים או לאילו שאינם משתייכים לזרם מסויים ביהדות, אני ממליץ בכל פה להגיע לטיול מרכבות נוסטלגי ב"מרכבות הירדן", לשיר את שירי ארץ ישראל בחיבור מלא לסביבה בה נכתבו, לשמוע סיפורי חלוצים מפי אורי שרת, נצר למשפחת חלוצים ממקימי ההתיישבות בעמק הירדן, אוהב אדם וטבע מאין כמוהו, וכמובן – לכבד את זכרו של שמעון – הסוס האהוב.
קבר "שמעון הצדיק" נמצא לא הרחק מאתר "מרכבות הירדן" אליו מגיעים מכביש הגישה לקבוצת כנרת. מפה והסבר על דרכי ההגעה ניתן למצוא באתר "מרכבות הירדן".
ליצירת קשר ותיאום הגעה עם אורי העגלון, התקשרו: 052-370-1662

עוד גילוי קטן לסיום

לאילו המאמינים באנרגיות ותורות מזרחיות רחוקות, אני יכול לגלות כי המקום המיוחד בו קבור שמעון מושך אליו בשעות הלילה גם מאמינים הסוברים כי המקום והאווירה מתאימים להשליך את קליפות המציאות היומיומית ולעבור תהליך של התגלות והיוולדות מחדש. הרוחות, השקט וריח המלוח על המים נותנים את האווירה המתאימה וזו לא עוד בדיחה – זה רציני לחלוטין!

תמונות מהמקום

תמונות מהווי מרכבות הירדן

* קבר בובה - ציון קבר שנבנה ע"י אהרוניק ישראלי, בנו של בנציון ישראלי שגן על שמו תוכלו למצוא על שביל הגישה ל"מרכבות הירדן" כ-75 מטר אחרי קבר זלצמן – קברו האמיתי של יוסף זלצמן, שנרצח ע"י ערבים באחד מפיגועי האיבה הראשונים בעוד הוא עובד את אדמות כנרת.
** קבר רחל בטבריה - בספרו של צור שיזף "סוף הדרך – מותה של מדינה" מצאתי את ההסבר (פרק 16, עמ’ 251) וגם איתור של קבר מדומה נוסף של קדוש בטבריה, מהמקור המוסמך ביותר, ואני מצטט בקצרה:

"אני צוחק כי בא לי צחוק בתוך צחקוק," אמר איני עבאדי…. איני צחק עד שהיה חייב לנגב את עיניו. "אני צוחק כי כשהבאתי את אבא שלי מדמשק ב- 1956, הוא החליט שהוא חייב למצוא את הקבר של רבי חיים אבולעפיה…. במשך ימים הייתי מקפיץ אותו מדגניה א’ אל בתי-הקברות של טבריה והוא היה מחפש את הקבר של הרב. ויום אחד הוא בא ואמר לי, זאכי (ככה קוראים לי בערבית), מצאתי! עלינו על הטנדר של הפלחה ונסענו לטבריה. הוא לקח אותי לקבר שלא היה עליו שום סימן ואני שאלתי אותו: אבא אתה בטוח שזה קברו של רבי חיים אבולעפיה? לא, אמר אבא.
"אז למה אתה אומר שמצאת?"
"כי אין לי כוח לחפש יותר", הוא אמר. והיום זה אחד הקברים המקובלים שעולים אליהם לרגל בטבריה"….
איני המשיך בצחוק הראשון כשסיפר על הקבר של סית סוכיינה, גובת המיסים הממלוכית מהמאה ה-13…. על ראש הקבר היתה כתובת מפוארת. איני, חוקר איסלם נחשב בארץ ובעולם, לקח את הכתובת מהקבר למוזיאון בית גורדון בדגניה. יום אחד ראה את המאמינים היהודים מכשירים את קבר הבזלת. כששאל אותם למה הם מכשירים את הקבר, הם אמרו לו שזה קברה של רחל.
"של רחל מבית לחם?"
"לא, לא," הם תיקנו אותו בקוצר רוח, "זה הקבר של רחל, בתו של כלבא שבוע."
"אבל זה לא, זה קברה של סית סוכיינה," אמר איני. "הכתובת אצלנו במוזיאון".
"אתה רואה!" אמר האברך בארשת של מנצח, "סוכיינה זה הזקיינה!"
"תעתיק מיידיש לערבית ממלוכית במאה ה-13?" תמה איני.
"הזקנה!" קבע האברך. "רחל בת כלבא שבוע!"
"לא היה באמת עם מי להתווכח," צחק איני….

מפת האיזור עם ציון מקום הקברים: